1. עניינה של החלטה זו בבקשה לביטול כתב אישום בטענה להגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן-
"החוק") ומחמת שההחלטה להעמיד לדין את הנאשם בגין עבירה של איומים נגועה באכיפה בררנית פסולה.
רקע עובדתי ודיוני
2. נגד הנאשם הוגש, ביום 23/5/12, כתב אישום המייחס לו (לאחר תיקון) עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, הנאשם מואשם בשלושה אירועים בהם איים על המתלוננת, בת זוגו לשעבר ואם בתו בת החמש, כי יפגע בה ובבתם המשותפת.
האירוע הראשון, אירע, כנטען, בתחילת חודש מאי 2011, לרקע מערכת יחסים שניהלה המתלוננת עם גבר אחר, ובעת שהנאשם נכח בדירת המתלוננת, אז איים הוא על המתלוננת כי יפגע בבתם, במטרה להפחידה או להקניטה, ובכך שאמר "נראה לך את תגדלי את הילדה שלי עם גבר אחר, אני אעלים לך אותה".
האירוע השני, אירע, כנטען, ביום 11/5/11, אז התקשר הנאשם למתלוננת ואמר לה כי יהרוס לה את החיים ויחטוף את הילדה.
האירוע השלישי, אירע, כנטען, ביום 15/5/11, אז בשיחת טלפון שניהלו הנאשם והמתלוננת, ולרקע ויכוח בעניין תשלום דמי מזונות עבור בתם המשותפת, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בבתם, בכך שאמר לה "נראה לך שאת תגדלי לי את הילדה, אני אעלים לך אותה", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.
3. בדיון שהתקיים לפני ביום 24/12/12, ולאחר שכתב האישום הוקרא לנאשם, טען בא כוחו כי לנאשם טענה מקדמית בעילה של אכיפה בררנית. על כן, הוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם בכתב, וכן קבעתי את המשך הדיון לצורך מענה מפורט לכתב האישום, למועד טנטטיבי, אשר קיומו תלוי, כמובן, בתוצאות החלטתי זו.
טענות הנאשם
4. הנאשם טוען כי בחקירתו, בה הכחיש כי איים על המתלוננת, הציג מסרונים בעלי תוכן מאיים ששלחה המתלוננת אליו, ואשר לא הוכחשו על ידה, תוך שטען כי אלה נשלחו על ידה במטרה לסחוט ממנו כספים.
על כן, וכשהוא מסתמך על חומר החקירה, טוען הנאשם, כי החלטת רשות התביעה להגיש כתב אישום כנגדו בלבד, בהעדר צידוק נראה לעין, וכשחומר החקירה מעלה הודיה של המתלוננת במעשי איום כלפי הנאשם בעת שנחקרה תחת אזהרה, היא החלטה פסולה ובלתי שוויונית המצדיקה את ביטול כתב האישום נגדו.
טענות המאשימה
5. לטענת המאשימה, לא נפל כל פגם בשיקוליה להעמיד לדין את הנאשם ולא את המתלוננת בגין דברי איומים שהוחלפו ביניהם. עיון בחומר הראיות, מלמד, לשיטתה, כי דברי האיומים בגינם מואשם הנאשם, באו לרקע קנאתו במערכת יחסים שמנהלת המתלוננת עם גבר אחר וסירובו לשלם דמי מזונות עבור בתם המשותפת, ומצביעות על התנהגותו התוקפנית והאובססיבית כלפי המתלוננת שהתאפיינה בשיחות טלפון רבות שיזם הנאשם במהלכם גידף את המתלוננת תוך שדבריו אליה הגיעו לכדי איומים במספר אירועים.
המאשימה טוענת, כי בעוד שהנאשם הכחיש בחקירתו את שמיוחס לו, נטלה המתלוננת בחקירתה אחריות לדברים שמייחס לה הנאשם והסבירה כי אלה נאמרו על ידה כתגובה לדברי גידופים ואיומים מצד הנאשם. המאשימה טוענת, כי מהימנותה של גרסת המתלוננת, אשר נתמכת בעדות עדת תביעה מס' 2, לא נסתרה בחקירתה, ונמצא כי דברים שאמרה לנאשם התייחסו במפורש לאיומים שהשמיע הוא כלפיה, תוך שהמתלוננת דורשת ממנו לשלם דמי מזונות לבתם המשותפת ומציינת באוזניו כי תגיש תלונה במשטרה בגין איומיו. על כן, טוענת המאשימה, כי המתלוננת מסרה גרסה "מפוכחת" מפני חששה שהנאשם יממש איומיו ומתוך רצון להגן על בתה, בעוד שסירבה לפרט אודות אירועי אלימות פיזית שנקט כלפיה הנאשם בעבר.
לטענת המאשימה, ועל יסוד מצב הדברים המתואר לעיל, אין הדברים שמייחס הנאשם למתלוננת עולים לכדי עבירה פלילית של איומים.
המאשימה אף מציינת, כי לנאשם עבר פלילי, אשר כולל, בין היתר, עבירות אלימות כלפי המתלוננת אשר בגינן ריצה תקופת מאסר בעבודות שירות, וכי "הוכיח" כי מוציא איומיו לפועל, על אף כי בחקירתו הכחיש עובדות אלה.
המאשימה טוענת, על כן, כי בצדק הבחינה בין ענייניהם של הנאשם והמתלוננת, ומצאה להגיש כתב אישום בגין איומים כלפי הנאשם בלבד.
דיון והכרעה
6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ובשלב מקדמי זה, מצאתי לדחות הבקשה לביטול כתב האישום מחמת טענה לאכיפה בררנית, ומטעמים אלה:
הנאשם טוען, כאמור, כי המאשימה חטאה באכיפה בררנית פסולה כאשר החליטה להעמידו לדין בעבירה של איומים וויתרה על העמדה לדין של המתלוננת בגין דברים שאמרה היא כלפיו העולים, לשיטתו, כדי עבירת איומים, תוך שהוא סומך טענתו זו על חומר ראיות הכולל את הודעתו והודעת המתלוננת בחקירתם במשטרה וראיות שהציג הוא שם.